<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"ג</h1>
<h2>דף יט.</h2>
על כל העבירו' כלן יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ואפי' בצנעא, ובפרהסיא שיש שם י' מישראל או בשעת השמד אפילו על מצוה קלה ואפילו משום שנוי מנהג מלבוש או מנעילת הסנדל יהרג ואל יעבור, ובשאר מצות בצנעא יעבור ואל יהרג דכתיב וחי בהם, ואם מתכוין הגוי להנאת עצמו לא להעבירו כגון לעשות לו מלאכה בשבת יעבור ואל יהרג אפילו בפרהסיא. וכן בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכו' דמים. וכן אם הוא מסוכן בשביל שחשק אשה ואפילו פנויה ימות ואל ידבר עמה ואפילו מאחורי הגדר. והא דאמרי' שבגלוי עריות יהרג דוקא שעושה מעשה ואפילו בצנעא ואפי' שמתכוין הגוי להנאתו לא להעבירו, אבל אשה שאינה עושה מעשה היא קרקע עולם ואינה בבל יהרג. וכן בשפיכות דמים כגון שממעך בו את התינוק, אם הוא בצנעה אפילו במתכוין להעבירו יעבור ואל יהרג, ואם הוא בפרהסיא אם מתכוין להעבירו יהרג ואם להנאתו יעבור ואל יהרג כי דינו כשאר עבירות כיון שאינו עושה מעשה כך פשוט בעבודה זרה ובפסחים ובסנהדרין ובכתובות. וכתבו הפסקני' אם רוצה להחמיר על עצמו ליהרג בצנעא על שאר מצו' רשאי ואינו נקרא חובל בעצמו, וכן בירושלמי [סנהדרין פ"ג ה"ה]. ודוקא שהגוי מתכוין להעבירו אבל להנאתו נקרא חובל בעצמו. והא דאמרי' בג"ע ה"ה גוי הבא על בת ישראל דאינו מכוין אלא להנאתו ולא להעבירה, וכן ישראל הבא על הגויה וכן מוכח מדין התלמוד מכמה מעשיות מישראל עם גויה. וי"א דגוי הבא על בת ישראל לא מטעם עריות דאינה עושה מעשה כמו שכתבתי, אלא מטעם אם הוא בפרהסיא כמו שכתבתי, וכן פירש ר"ת בההיא דאסתר קרקע עולם היתה ואינה מצווה ליהרג וכו' כך פשוט בכתובות. ועוד פשוט וכמה פרהסיא י' בני אדם שיהיו כלם ישראלים כך פשוט בסנהדרין. ועל ענין רוצח פרש"י [סנהדרין ע"ב ע"ב] ואם תאמר מעשה דשבע בן בכרי דמרד במלכות דכתיב הנה ראשו מושלך אליך, אם לא מסרוהו הוא היה נהרג בעיר כשיתפסוה וגם הם נהרגין, אבל אם היה הוא ניצול אף על פי שהם נהרגין לא היו רשאין למוסרו כדי להציל עצמם, אי נמי שחייב משום דמרד במלכות, והכי מפרש לה בתוספתא דתרומה [סוף פ"ז] ע"כ. ועוד פשוט [ביבמות נ"ג ע"ב] דאם אנסוהו גוי' ונתקשה ובא באונס על הערוה חייב דהוה ליה למסור עצמו, אבל אם נתכוון לאשתו שמתקשה לה ואנסוהו גוים והדביקוהו בערוה פטור דלאו מעשה קא עביד ואינו חייב למסור עצמו, כי כבר כתבתי בדין עריות כי בערוה חייב אפילו בהכנסת עטרה כשהוא מתכוין לה, וכן כתבו התוספות והרמ"ה בההיא דיבמות דאין קשוי אלא מדעת ודעתו היה לאשתו. וכתבו התוס' והא דאמרינן שאין מתרפאין בעבודה זרה דוקא כשאמר לו רופא טול מעצים או ממים של עבודה זרה פלוני' אבל אם אמר ליה טול מאלו המים ולא הזכיר לו עבודה זרה אפי' שאין מין אותם המים או אותו האילן מצוי יותר מותר. וכן בירושלמי [שבת פי"ד ה"ד].
אסור לשהות שטר אמנה או שטר פרוע בתוך ביתו כך פשוט בכתובות.
<h2>דף סא.</h2>
ריח מאכל לכל אדם הוא סכנה אם אין מאכילין אותו כיון שראינוהו מתאוה ופניו משתנות ומאכילין אותו דבר האסור על פי עצמו או ע"פ בקי וכל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא מאכילין אותו זה פשוט בכתובות, וכן כתב הרמב"ם. ומאכילין אותו הקל תחלה בכוש או ברוטב כמו שאמרו בעוברה שהריחה וכתבתיו בנתיב כ"ז ח"א.
